נדחתה טענה בדבר עריכת בקשה להיתר בניה 

התובעים בת"א 4225-06, יורשי יהונתן שררה ז"ל, טוענים כי בסוף דצמבר 1995 התקשר הנתבע עם המנוח, שהיה מהנדס בנייה, בהסכם שלפיו יתכנן המנוח, תכניות בניה לשתי יחידות דיור, יכין ויערוך בקשה להיתר בניה במקרקעין וזאת בשכר של 2,500$ לכל יחידת דיור. תשלום אשר מעולם לא הגיע אל המנוח. לפיכך התובעים עותרים לתשלום בסך של 61,812 ש"ח.

המנוח, ע"פ כתב האישום, תכנן את שתי היחידות כאמור, הכין וערך בקשה להיתר בניה בהתאם לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 והגישן לוועדה לתכנון ולבניה ביום 20.2.96.

לאחר מכן התקשרו הצדדים בעסקה נוספת, שלפיה יתכנן המנוח תכניות בניה לשלוש יחידות דיור אחרות.

התובעים טוענים, כי הואיל והמנוח הכיר היטב את הנתבע והתרשם מנכונותו ויוזמתו לקדם פרויקטים לבניה הסכים המנוח לתכנן את יחידות הדיור ללא דרישה לתשלום שכר הטרחה באופן מיידי.

בהתאם להסכם מסוף פברואר 1996, תכנן המנוח את שלוש יחידות הדיור, הכין וערך בקשה להיתר בניה כחוק והביאן לחתימת הנתבע שחתם עליהן ביום 22.3.96 והחתים את אגודת באר על תכניות הבניה ביום 29.4.96.

התובעים טוענים, כי המנוח פנה לנתבע פעמים רבות בבקשה לפרוע חובו שהגיע לסך של 12,500$ בעוד שהנתבע הסתפק במתן הבטחות בלבד. ביום 24.2.98 התקבל היתר בניה לבניית שתי יחידות הדיור. לאחר מכן, בשל התחמקותו, שלח המנוח לנתבע מכתב דרישה בדואר רשום.

ביום 13.11.99 נפטר המנוח. לאחר מותו, מגילוי מסמכים שהיו במשרדו, נודע ליורשיו, כי הנתבע ניצל את מותו כדי להתחמק מתשלום השכר שנותר חייב לו. מכאן נשוא התביעה לתשלום שכר הטרחה על תכנון 5 יחידות הדיור.

בכתב הגנתו טוען הנתבע, כי יש לדחות התביעה על הסף, מחמת התיישנות. לטענתו, צו הירושה ניתן ביום 19.11.99 בעוד שהתביעה הוגשה ביום 19.12.06, דהיינו, לאחר למעלה מ-7 שנים.

הנתבע מוסיף וטוען, כי התכניות לא הוכנו עבורו ולא הוכנו על-ידי המנוח כאדם פרטי אלא ע"י החברה, ולכן גם אם קמה עילת תביעה לחברה, דבר המוכחש, העילה התיישנה שכן לחברה אין עיכוב בהתיישנות בשל טענת "קטינות".

בנוסף הנתבע טוען, כי עוד לפני שיצאה העסקה לפועל ביטלה אותה החברה, שכן לא היו לה כספים למימושה. במסגרת המו"מ שנערך, הכינה החברה את תכניות הבניה לתביעה וזאת כחלק מהצעתה להסכם עם הנתבע

התובעים משיבים כי התביעה לא התיישנה, שכן צו הירושה ניתן ביום 14.11.04. כמו כן המנוח מעולם לא עבד כמהנדס בניה בחברה אלא היה בעל מניות רגילות בלבד.

בית המשפט קבע, ע"פ הראיות, כי הכנת התכניות והגשת הבקשות להיתרי בניה בגין המקרקעין, נעשו ע"י המנוח במסגרת עבודתו בחברה. עוד התברר כי אחיו של המנוח, אחד התובעים, היה מעורב בניהול עסקי החברה והכיר את העובדות הנטענות בידיעה אישית ולמרות זאת ויתרו התובעים על עדותו. הימנעות זאת מקימה חזקה שבעובדה, כי היה בעדותו כדי להזיק להם.

בית המשפט הסיק מהראיות כי בסופו של דבר, העסקה לא יצאה לפועל שכן לחברה לא היו כספים לממשה. למעלה מהצורך, גם לו הייתה לחברה עילת תביעה, הרי שזו התיישנה ובכל מקרה, החברה אינה יכולה לתבוע שכן נמחקה עוד בשנת 1999.

בחקירתה של התובעת היא אישרה, כי תפקידו של המנוח בחברה היה מהנדס ובמסגרתו הכין תכניות בניה. כמו כן משרדו שכן במשרד החברה מה שמחזק את גרסת הנתבע. בית המשפט קבע, אם כן, כי המנוח הכין התכניות והגיש הבקשה להיתר במסגרת עבודתו בחברה בעקבות פניית אחיו בשם החברה לנתבע. לפיכך, המנוח באופן אישי לא היה זכאי לשכר טרחה ככל שהוסכם.

מכל האמור לעיל בית המשפט דחה את התביעה.

למידע נוסף כתובתנו באינטרנט www.abn.co.il